פסק-דין בתיק ת"ק 31505-06-13

בפתחו של פסק הדין, הנני להבהיר כי הנני חוזרת בי מהחלטתי שניתנה בתחילתו של דיון, בכל המתייחס לחובתה של חב' הביטוח המבטחת את רכב התובעת.

כל זאת, כאשר רק בסיומו של הדיון שבענייננו, הודיעה הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") לביהמ"ש כי התובעת כבר הגישה תביעה בגין אותה תאונה וזאת בת.ק. 39534-02-13 (להלן: "התובענה הנ"ל") וזו נמחקה.

משבדקתי את התובענה הנ"ל, הסתבר כי הוגשה לביהמ"ש בתאריך 20.2.13.

הנתבעת הגישה כתב הגנה בתאריך 20.3.13.

בתאריך 30.5.13, הוא המועד שנקבע לשמיעת ההוכחות, נמחקה התובענה הנ"ל וזאת מחמת אי התייצבות התובעת, כאשר הנתבעות שבענייננו מודיעות במהלך הדיון כי הגישו תביעה בביהמ"ש השלום ברמלה, כפי שפורט בכתב ההגנה שהוגש בתובענה הנ"ל.

התובעת הגישה בקשה לביטול פסק הדין שניתן על ידי בתובענה הנ"ל, אך בתאריך 6.6.13 בקשתה נדחתה על ידי, תוך ציון כי הינה זכאית להגיש תביעה חדשה.

בנסיבות אלה, הגישה התובעת בתאריך 16.6.13 את התובענה שבענייננו.

התובענה בת.א. 17313-02-13 הוגשה לביהמ"ש ברמלה בתאריך 10.2.12 ונתקבלה על ידי נציגי הנתבעות רק בתאריך 4.6.13.

משמע, בעת שהתובעת הגישה את התובענה שבענייננו לביהמ"ש, 10 ימים לאחר הגשת התובענה לביהמ"ש ברמלה, לא ידעו עדיין היא וחב' הביטוח מטעמה, כי הוגשה תובענה אחרת בביהמ"ש ברמלה.

על בסיס כל הנ"ל, כל שנכתב על ידי באשר להתנהלותה של חב' הביטוח של התובעת - אין בו עוד ממש והוא נכתב כך, כאשר לא היו בפניי מלוא הנתונים.

זאת ועוד, על בסיס כל הנ"ל, בוודאי שלא היה מקום לטענת הנתבעות בענייננו כי לא יהא זה ראוי ונכון לקיים את הדיון בתובענה שבענייננו בחיפה, בטרם שיתקיים דיון בביהמ"ש ברמלה.

לגופו של עניין, בתאריך 7.2.12, בצומת מנהרות הכרמל שבכניסה הדרומית לחיפה, התרחשה תאונת דרכים בין רכב התובעת, הנהוג על ידה ובין רכב הנתבעת 1 הנהוג על ידי הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת").

התאונה ארעה בצומת, כאשר התובעת יצאה ממנהרות הכרמל, כאשר בכוונתה להמשיך ולנסוע ישר קדימה, לכיוון טירת הכרמל, ואילו הנתבעת הגיעה לצומת מכיוון מרכז הקונגרסים, משמע - משמאל לרכב התובעת וכאשר בכוונתה להמשיך ולנסוע ישר קדימה לכיוון בתי העלמין שמעבר לצומת.

כל אחת מהנהגות טענה כי נכנסה לצומת בחסות האור הירוק שדלק ברמזור כיוון נסיעתה וכי הנהגת האחרת לא צייתה לקביעות הרמזור שדלק בכיוון נסיעתה שלה.

התרשמתי כי כל אחת מהנהגות אכן סבורה, באמת ובתמים, כי חלפה על פני קו העצירה בדרכה אל תוך הצומת כאשר האור ברמזור כיוון נסיעתה דולק בירוק, אולם אין ספק כי אחת מהנהגות טעתה בכך.

לא הובאו בפניי נתונים על פיהם ניתן לקבוע מי מהנהגות טעתה ועברה על פני קו העצירה באור האדום.

בנסיבות אלה, יינתן פסק הדין בהנחה שכל אחת מהנהגות נכנסה לצומת בחסות האור הירוק שבכיוון נסיעתה ועל בסיס הכללים שנקבעו בתקנות התעבורה לעניין אופן כניסת רכבים לצומת ולאחריותם בכניסה לצומת, גם אם בכיוון נסיעתם דולק ברמזור אור ירוק, כפי שיפורט.

מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, עולה כי המרחק שבו נסע רכב הנתבעת בצומת, מהשלב שעבר את קו העצירה שבכיוון נסיעתו ועד לקרות התאונה, הינו רב, מרחק של כ-50-60 מ', כדברי התובעת.

כן עולה כי רכבה של התובעת נפגע בתאונה בדופן האחורי שמאלי שלו, בדלת האחורית שמאלית ואילו רכב הנתבעת נפגע בחזיתו, בפינה הקדמית ימנית שלו.